האוצר שמעבר לגלים סיפור קצר לפני השינה

האוצר שמעבר לגלים

הלילה היה שקט, ורק רחש הגלים ליטף את החוף. הירח בהק מעל הים, מצייר שביל כסוף על פני המים. בנמל הקטן של כפר הדייגים ארבליה, עמדה ספינה ישנה אך יציבה, שקרויה בשם "הרוח הכחולה". בעל הספינה היה ספן ותיק בשם יונתן, שנודע בכל הכפר כמי שמכיר כל זרם וכל רוח, אך גם כמי שמסתיר בליבו סוד עתיק.

יום אחד, הופיע בכפר אדם זר, עטוף בגלימה כחולה ועיניו נוצצות כמו ים סער. הוא ניגש ליונתן והושיט לו קלף ישן, מצהיב מקדמת דורות. "זהו מפה, יונתן," לחש האיש. "מפה אל אוצר אבוד, מעבר לגלים."

עיניו של יונתן נפערו לרווחה. הוא שמע סיפורים על האוצר של אי הדמדומים, מקום שנמצא אי שם במעמקי הים, מוקף ערפל מסתורי וסלעים חדים כסכינים. אך איש מעולם לא שב משם כדי לספר על האמת.

בלי להסס, אסף יונתן את צוותו – נועה, נערה אמיצה עם תשוקה עזה להרפתקאות; איתמר, דייג מומחה ונווט מחונן; וסבא שמואל, חכם הכפר, שיודע כל מה שאפשר לדעת על הים.

הלילה ירד כשהספינה עזבה את הנמל, מפרשיה מתנופפים ברוח, ולבם של אנשי הצוות פועם מהתרגשות. הים היה שליו בתחילה, אבל ככל שהתרחקו, הרוחות התחזקו, והמים נעשו עמוקים וכהים יותר.

בבוקר היום השלישי, כשהשמש זהרה מעל המים, נגלה לעיניהם דבר מופלא – אי שמעולם לא הופיע על שום מפה. צוקים תלולים עלו מהמים, ומאחוריהם נפרש יער עבות ונסתר. "הגענו," לחש יונתן.

אך כשעצרו ליד החוף, הבחינו שספינתם אינה היחידה שם. על החוף נראו שרידי ספינות אחרות, שהים הטיל לשם במשך השנים. "לא היינו הראשונים שניסו להגיע לכאן," מלמלה נועה.

הם ירדו אל החוף, פוסעים בזהירות בין הסלעים, עד שהגיעו לשער אבן ענק, מכוסה סמלים עתיקים. "זה מבחן," אמר סבא שמואל. "רק מי שיודע לקרוא את הים, יוכל לפתוח את השער."

יונתן העביר את אצבעותיו על החריטות, ואז חייך. הוא לחש שורה ישנה של שיר-ים ששמע בילדותו, ולפתע השער נפתח בקול חריקה עמוקה. מעבר לו, נפרשה מערה עצומה ומוארת באור כחול קסום.

בתוך המערה, מצאו תיבה גדולה עשויה צדף, מנצנצת באור הפנינה. הם פתחו אותה בחרדה, אך במקום מטבעות זהב או אבנים יקרות, מצאו בה ספר עתיק.

"זהו אוצר הים," אמר סבא שמואל בהשתאות. "הסודות של הגלים, הרוחות והכוכבים. הידע שאבד לפני דורות."

הם הביטו זה בזה, מבינים שלפעמים, האוצר האמיתי אינו זהב או יהלומים, אלא חוכמה והבנה עמוקה יותר של העולם.

הם חזרו לכפר, כשהרוח נושבת במפרשיהם, יודעים שהמסע הזה שינה אותם לנצח.